גשמי ברכה – הם לא תמיד ברכה

מטרתם של בורות החלחול היא לאפשר חלחול של המים אל תוך האדמה – וכך למנוע הצפות.

במקום שכל מי הגשם יזרמו מיד לתוך הקרקע – וכך ייווצר "פקק תנועה" – בור החלחול מאפשר לנו לאפשר למים לחלחל למטה בצורה הדרגתית לאורך השעות שאחרי ירידת הגשם.

התצורה הישנה של בורות החלחול (בורות הבנויים מחצץ או מחוליות בטון) היא בעלת קיבולת נמוכה יחסית של מים ופגיעה לסתימות לאורך זמן.

תחזוקה של בורות חלחול מסוג זה היא כמעט בלתי אפשרית.

סוג מתקדם ומודרני יותר של בורות חלחול הוא צינורות בור חלחול – העשויים מפוליאתילן: פולימר תרמו-פלסטי עמיד במיוחד.

צינורות אלו הם סוג של צינורות ניקוז הבנויים בצורה חלולה ומחוררת – כך שהם מאפשרים שיאפשרו חלחול של המים מכל פתחי הצינור.

המעטפת החיצונית של הצינור עשויה מבד גיאוטכני, במטרה למנוע סתימה שלו בידי האדמה – ולהקל על תחזוקה עתידית וטיפול עתידי.

כך ניתן להאריך את אורך החיים של הצינור, להגדיל את קיבולת המים ולמזער את הסיכון להצפות.

למטרה זאת עלינו להקפיד לבחור בצינורות ניקוז חזקים ועמידים במיוחד – כמו צינורות הניקוז של "גיא – פתרונות מים חכמים" העשויים מפוליאתילן H.D.P.E המאפשר קשיחות טבעתית SN-8.

ההקפדה על שימוש בחומרים עמידים כמו פוליאתילן מונעת שחיקה של הצינור בידי חומציות וחומרים כימיים המצויים באדמה – וכך מאריכה את אורך החיים של הצינור.

איגום שכזה יכול לשמש גם לצרכי המים של המבנה – למשל לצורך השקיה.

בעוד שבורות חלחול נועדו לאפשר למים לחלחל באופן מהיר – איגום הוא פתרון שמסתמך על חלחול איטי יותר.

פתרון משלים נוסף שמוצע לסוגיית מי הנגר הוא ריצוף מנקז – המכונה גם ריצוף אקוסטון.

מדובר בסוג מיוחד של מרצפות שמאפשרות למים לחלחל לתוך הקרקע.

הריצוף המרכז מורכב ממרצפות מיוחדות – שמונחות על מצע שהותאם מראש כדי לאסוף את מי הגשם בצורה הטובה ביותר.

בין מרצפת למרצפת נשאר רווח דק ברוחב של כסנטימטר – שמאפשר למים להיקלט במצע שהוכן מראש.

ריצוף מנקז הוא פתרון אסתטי יחסית – שמאפשר להגדיל משמעותית את יכולת הספיגה של המרצפות.

ניתן להסתכל על המשטח העירוני כעל מסננת אחת גדולה. בעוד שבורות חלחול ופתרונות אחרים נועדו לפעור חורים חדשים במסננת – הריצוף המנקז נועד להגדיל את החורים הקיימים בה וכך למנוע הצפות.

סלעי גיר, צילום: אולגה גנזר, CC BY 2.5, via Wikimedia Commons

דלומיט, The original uploader was Dlloyd at English Wikipedia., CC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons

בשפלת ההר אנחנו מוצאים קרקעות רנדזינה חרסיתית אטימות – שאינן מאפשרות למים לעבור הלאה לתוך עומק האדמה.

רנדזינה חרסיתית, image taken by Mathiasrex, Maciej Szczepańczyk, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons

במישור החוף והשרון ניתן למצוא בעיקר אדמת חמרה – שסובלת מכושר חלחול מים נמוך ביותר.

אדמת חמרה

למעשה, עיבוד חקלאי של הקרקע מפחית עוד יותר את כושר החלחול שלה – כך שבעיית החלחול תהיה חמורה עוד יותר במקרים של קרקע חקלאית שהוסבה רק לאחרונה לבנייה.

את הבעיה הזאת חולקים גם האזורים המדבריים בנגב – שבהם נפוצות קרקעות הלס והאלוביום המדברי.

קרקע לס, מינוזיג – MinoZig, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons

קרקע אלוביום, Nick (NJR ZA), CC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons

אדמת הלס נאטמת בקלות (זו הסיבה שאנחנו רואים את תופעת השיטפונות במדבר).

משקעים אלו הובילו להצפות ולשיטפונות ברחבי הארץ – ובין היתר לאסון המעלית בתל אביב. היעדר מערכת ניקוז ראויה הוביל לקורבנות בנפש.

החורף של שנת 2020-2021 היה רגוע רק מעט יותר – ובחודשים דצמבר-ינואר ראינו שוב מערכות גשם קשות ואכזריות.

תשתיות הניקוז הקיימות בארץ לא נועדו להתמודד עם כמויות גדולות של משקעים בפרק זמן קצר (לעיתים תוך 30 דקות או חצי שעה).

בלב גישת "עיר רגישת מים" נמצאת ההבנה כי ביכולתנו להפוך את מי הנגר למשאב עירוני – שיוביל לחיסכון במים ולשימוש יעיל במי הגשמים.

בהסתכלות זו על המגמה העתידית המטרידה – כמו גם על המבנה הגיאוגרפי של ארץ ישראל – ניתן להצביע על צינורות בור החלחול כפתרון ייחודי שמתאים במיוחד לאקלים הישראלי.

צינורות בור החלחול מאפשרים להוליך את מי הגשמים במלואם אל תוך מאגר מי התהום – וכך להשיג שלוש מטרות במכה אחת: להעשיר את מי התהום, לשמור על הסביבה ולמנוע שיטפונות והצפות.